על פי החוק בישראל, חייב כל אדם הנוהג ברכב בישראל לבטח את עצמו מפני נזקי גוף שייגרמו לו בתאונות דרכים.
בכך, בחרה מדינת ישראל בהסדר מתקדם ביותר המבטיח לכל אדם הנפגע בתאונת דרכים פיצוי בגין נזק הגוף שנגרם לו, גם אם הוא האשם בתאונה.
תושבים רבים סבורים, בטעות, כי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים היא תביעה נגד “אדם אחר”, כמו למשל נהג רכב אחר אשר היה מעורב בתאונה, ולכן, נמנעים מלתבוע כדי להימנע מחוסר הנעימות שבעימות משפטי.
בפועל, רכבים אחרים אשר היו מעורבים בתאונה כלל אינם קשורים לתביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים. התביעה היא נגד חברת הביטוח אשר ביטחה את נהג הרכב התובע בביטוח חובה. הולכי רגל אשר נפגעו בתאונה רשאים לתבוע את חברת הביטוח של הרכב אשר פגע בהם.
גם במקרים בהם, לכאורה, לא היה מבטח (כמו למשל הולך רגל אשר נפגע בתאונת פגע וברח) ניתן לתבוע את “קרנית”, כך שגם במקרה זה יש ביטוח.
אשר על כן, תביעות בגין תאונות דרכים הן תביעות “קלות” יחסית, מן הסיבות הבאות:
א. לא מתעוררות בהן שאלות של חבות – בשונה מתביעות נזיקין רגילות בהן יש צורך להוכיח רשלנות, בתביעות בגין תאונות דרכים האחריות היא מוחלטת – אין ספק שחברת הביטוח חייבת לפצות בגין הנזק שנגרם. השאלה היחידה היא מהו גובה הנזק.
ב. גם בשאלת גובה הנזק ישנה הקלה משמעותית על התובע. בעוד שבתביעות נזיקין רגילות יש להוכיח נזק רפואי באמצעות חוות דעת מומחה עליה צריך התובע לשלם סכום כסף משמעותי – בתביעות בגין תאונות דרכים ממונה מומחה מטעם בית המשפט אשר התובע לא צריך לשלם עליו.
ג. לבסוף, בתביעות בגין תאונות דרכים קובע החוק כי שכר הטרחה של עורכי הדין המטפלים בתאונה ייגזר כאחוזים (נמוכים) מסכום הפיצוי שייפסק – 8% במקרה של פשרה לפני הגשת תביעה, 11% במקרה של פשרה לאחר הגשת תביעה ו- 13% במקרה של פסק דין. גביית שכר טרחה העולה על סכומים אלה היא בלתי חוקית.
הנה כי כן, תביעות בגין תאונות דרכים הן תביעות שאין צורך להוכיח בהן את אחריות חברת הביטוח לתשלום פיצויים. השאלה היחידה המתעוררת בהן היא גובה הפיצוי, ולכן, חשוב מאוד להקפיד על איסוף כל המסמכים הרפואיים ועל מתן הסבר נאות למומחים הרפואיים הבודקים את התובע מטעם בית המשפט.
