תביעת רשלנות רפואית אשר הוגשה כנגד בית החולים רמב"ם באמצעות משרד הבריאות. בתמצית נטען, כי הצוות הרפואי כשל בזיהוי מצוקתו העוברית בשלב השני של לידתו, ובשל כך לא נערך ניתוח קיסרי שיכול היה לקצר את משך המצוקה, למנוע את התשניק שחוה המשיב עם לידתו, ולמנוע את התוצאות – שיתוק מוחי,
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ואת חוות דעת המומחה מטעם התובע.
על פי הנוהל הרפואי, יש לבדוק את קצב לב העובר לכל אורך מהלך הלידה (בשנת 1974 בדיקת הדופק נעשתה ידנית בעזרת סטטוסקופ דרך דפנות בטן האם, ולא באמצעות ניטור אלקטרוני כבימינו). על פי הרישום בגליון מעקב הלידה, במקרה דנא נמדד דופק העובר שלוש פעמים בשלב הראשון של הלידה, אולם אין פרטים בגיליון על מדידת הדופק בשלב השני של הלידה. על פי המסמכים הרפואיים, שאינם נקיים מסתירות, ציון האפגר (APGAR) שניתן למשיב עם לידתו, הבא להצביע על מידת הסתגלותו של הילוד לחיים החוץ-רחמיים באמצעות מדידה של חמישה קריטריונים, היה נמוך – והעיד, כי בעת לידתו סבל מחוסר נשימה, טונוס שרירים רפה, תגובה קלה בלבד לגירוי נחיריים, וצבע גפיים כחול. הרופאה החתומה על גיליון היונק רשמה אבחנה של אספיקסיה (תשניק), שמשמעותה ירידה ברמת החמצן בדם, עלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני וירידה ברמת החומציות (PH) בדם טבורי, והוא הוכנס לאינקובטור. מצבו השתפר והוא שוחרר מבית החולים כעבור שלושה ימים. עוד נציין, כי כיום מאובחן תשניק באמצעות בדיקה כימית של רמת החומציות בדם, שלא היתה מקובלת במועד לידתו של המשיב.
בגיל 12, אובחן כסובל משיתוק מוחין.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה. לאחר שביסס קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, קבע השופט, כי ניטור דופק העובר במהלך השלב השני של הלידה היה פעולה חיונית, וכי העדר הרישום מעיד כי פעולת הניטור למעשה לא בוצעה
כן נקבע, כי אי ניטור הדופק יחד עם ציון האפגר הנמוך, מעביר את הנטל לשלילת קיומו של תשניק סב-לידתי לכתפי המערערת
עוד נקבע, כי אילו התגלה התשניק במועד, היה נעשה ניתוח קיסרי.
בית המשפט עסק בעיקר בשאלת חוות דעת המומחה וקבע כי בנסיבות המקרה דנא של חוות דעת קוטביות, יש מקום למינוי מומחה או מומחים מטעם בית המשפט.
התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי למינוי מומחה מטעמו לבחינת שאלת הקשר הסיבתי
