כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים וזהות הנהג הפוגע אינה ידועה, מוטלת עליו חובה של "שקידה סבירה" לברר את זהות הנהג הפוגע. מבחן זה נקבע בעניין קרנית נ' הורוביץ, ונדון לאחרונה בפסק דין של בית המשפט העליון.
השאלה המשפטית שנדונה במספר תיקים אשר נדונו יחדיו הוא – כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים ואינו יודע את פרטיו של הנהג הפוגע, מהם אותם מאמץ ושקידה שעליו להפעיל על מנת לאתר את אותו נהג?
בית המשפט העליון קבע:
החובה המוטלת על אדם שנפגע בתאונת דרכים היא חובה לפעול באופן סביר. הטלת החובה למסור פרטים על הנהג הפוגע אינה גורעת מאחריותו של נפגע המסוגל לתעד את הפרטים כמקובל לעשות כן.
עם זאת, כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכך שאין ביכולתו להצביע על הנהג הפוגע, והסברו זה נמצא מהימן, הכף נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי מקרנית. מושג הסבירות בהקשר זה חייב להתחשב בעובדה שתאונת דרכים היא לעיתים קרובות אירוע טראומתי. יש לתת משקל, אפוא, לנסיבות הסובייקטיביות של הנפגע אשר עבר אירוע טראומתי.
בתאונות פגע וברח, למשל, או בתאונות בהם גיל הנפגע, מצבו הפיזי לאחר התאונה או אפילו במצב בו ניתן היה פיזית ליטול את פרטי הפוגע אשר הנפגע לא עשה כן מסיבות סבירות (למשל – הלם, חרדה או דאגה לשלומו או לשלום אחרים, כמו גם תגובה תוקפנית מצד הנהג הפוגע) - כל אלה סיבות סבירות לאי נטילת פרטים לאחר תאונת דרכים.
טלי פישר, משרד עורכי דין, מתמחה בטיפול אישי ואנושי בנפגעי תאונות דרכים. ניתן ליצור קשר בטלפון 03-7553866 או במקרים דחופים ל- 054-8033035.
רעא 3909/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שרה קורן
